<h1>ארחות חיים הלכ' הבדלה סימנים ל"א—ל"ב</h1>
<h2>דף נ:</h2>
והני נשי דנהיגי דלא למעבד עבידתא באפוקי שבתא מקמי דתתפני סדרא מנהגא פי' מנהג טוב בתר דתתפני סדרא לא מנהגא פי' אינו מנהג טוב. והר"פ ז"ל כתב מיהו נהגו העולם שלא לעשות שום מלאכה במ"ש ע"כ והרא"ה ז"ל כתב והטעם לפי שצריך אדם להראות את עצמו כאלו מצטער על השבת שהלכה וכאלו צריך חזוק ואין בו כח לעשות מלאכה ולפיכך מצוה לסדר שלחנו במ"ש ולהראות עצמו כאלו הוא צריך לאכילה ולהתענג כגון פת חמה וכיוצא בו שצריך כל אדם לחבב את המצות ולהראות חבתן שכלן שעשועים עכ"ל. וי"א כי עד חצות הלילה דוקא אסור בעשיית מלאכה וכן נראה מהירושלמי דכתיב ספרא דלא מכתב אפוקי שבתא עד פלגו לילותא משום דיחוי סימנא דברכתא. וקודם שיטעום כלום צריך להבדיל על הכוס ואפילו הבדיל בתפלה. טעם למה נהגו הנשים לדלות מים במוצאי שבת תכף שישמע ברכו לפי שמצאנו בהגדה שבארה של מרים נגנז בימה של טבריא וכל מ"ש מחזירין על כל מעינות ובארות וכל מי שהוא חולה ומזדמן לו מאותו מים וישתה אפי' כל גופו מוכה שחין מיד נרפה ומעשה אדם אחד שהיה מוכה שחין והלכה אשתו במ"ש לשאוב מים ונתעכבה יותר מדאי ונזדמנה לה בארה של מרים ומלאה כדה מאותן המים כיון שבאת אצל בעלה כעס עליה ומרוב כעסו הפיל כדה מעל שכמה ונשבר הכד ונפלו מטיפי המים על בשרו ובכל מקום שנתזו שם המים נרפא השחין ועל זה אמרו חכמים רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותו ולכך נהגו לשאוב מים בכל מוצאי שבת.
